עוד לבנה בחומה

We don't need no education

We dont need no thought control

No dark sarcasm in the classroom

Teachers leave them kids alone

Hey! Teachers! Leave them kids alone!

All in all it's just another brick in the wall.

All in all you're just another brick in the wall.

מילות השיר המאלף של להקת ה"פינק פלויד" הפכו להמנון בשנות השמונים של המאה הקודמת. אך לא בטוח שלהיט זה נשאר רלוונטי לימינו אנו. בשיר, המורים מתוארים כבריונים אשר הושמו בבתי הספר כדי ליצור לעג כלפי התלמידים. התלמידים מצד שני, מוצגים כפס ייצור של ישות אחת, מחשבה אחת וסבל אחד.

בימים אלה אני עובדת כמשגיחה בבחינות בגרות לתלמידי תיכון. אל תשפטו אותי, בחורה צריכה להתפרנס ממשהו. המציאות שנחשפת בכיתות ישראל של 2014 היא קודרת מאוד. המצב התהפך. אלו התלמידים אשר הפכו להיות מפלצות שמשליטות טרור על המורים בפרט ועל בית הספר בכלל. האלימות גוברת, הידע בשפל והפתרון לא נראה באופק.

אגיד לכם את האמת, לא הייתי תלמידה מבריקה. רוב שנות הלימוד שלי בתיכון הוגדרתי כ"פריקית, אאוט-סיידרית, ילדת אימו", אבל למרות הכל, ידעתי את המסגרת שאני נמצאת בה וכיבדתי אותה. כשכתבו לי ביסודי מכתב להורים, השתנתי במכנסיים. כשנתנו לי נכשל, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. וכשמורה צעקה עלי, הורדתי את המבט והתפללתי שתעבור הסערה. מעולם לא חשבתי לקחת את שעון הקיר של הכיתה ולנפץ לה אותו על הראש.

מצד שני, תלמידי תיכון כיום מגיעים בשלל סוגים וגוונים. היום לדוגמה נערך מבחן הבגרות בספרות. בזמנו אמרו לנו לקרוא את ה"תפסן בשדה שיפון", "המלט", וכיוצא בזה. היום הטקסטים הם מעט יותר עדכניים, כדוגמת: "משחקי הרעב", שירת ביאליק וכיוצא בזה. את זה אני לא שופטת. אבל התלמידים לא יודעים דבר. רק היום פסלתי שני תלמידים אשר נתפסו עם הסמארטפונים שלהם ביד בזמן המבחן. זו לא התנהגות של אנשים שבקיאים בחומר.

אני לא יודעת איך יראה העתיד של המדינה שלנו אם זה דור ההמשך. במיוחד לאור העובדה שההצעות של משרד החינוך ושי פירון עוד עשויות להקל על התלמידים ולהפוך אותם למפגרים עוד יותר. על כל מקרה, אני בהחלט מקווה שההמנון הבא שיכתב על דור תלמידי התיכון יהיה דומה יותר ל"געגועים לבית הספר", מאשר ל"Gangster's Paradise".