יום שלישי, 28 במאי 2013

פרידה הכט מהאח הגדול מקבצת נדבות!

 
בעונה השלישית של תוכנית הריאליטי המצליחה נכנסה דיירת בשם פרידה הכט לבית האח הגדול. היא איימה על האח הגדול שיתן לה תספורת, היא עודדה שימוש בסמים, הכניסה את התנ"ך לשירותים, ופרגנה למחבלים מתאבדים. כיום, שנתיים לאחר מכן, אותה מתמודדת לומדת שיעור קשה על מהי דרך ארץ ומדוע היא קדמה לתורה. פרידה הכט נמצאת על סף פשיטת רגל. היא אינה יכולה להחזיק את עצמה ואת העסק שלה מבחינה כלכלית והיא פנתה אל מכריה בפייסבוק על מנת שאלו יעזרו לה.

לפניכם הפנייה המדוברת:

היי חבריי היקרים,
כבר כמה זמן שאני יושבת וחושבת איך לצאת מהמקום שאליו נקלעתי. הגעתי למקום קשה עם המסעדה שלי, לחובות כבדים שאני יודעת שאני לא יכולה יותר להמשיך כך. במשך 13 שנים ויותר ניהלתי מסעדה מוצלחת, שהייתה לבית לאלפי אנשים. חבר'ה צעירים שמצאו אצלי בית כמו אצל אימא. ילדים קטנים שגדלו עם האוכל שלי במשך שנים. והכי חשוב, הזקנים הבודדים שישבו לאכול ומצאו אוזן קשבת ממני וחיבוק חם שנתתי להם. ובכלל, זו מסעדה, שכל מי שלא היה לו, יכל לאכול גם אם לא היה ברשותו כסף. אף פעם לא אמרתי לא לאנשים רעבים שידעתי ,שגם אם ירצו לעבוד ולהתפרנס, אף אחד לא ייקח אותם לעבוד. במשך השנים, לא אחת, שיקמתי אנשים תוך כדי העסקתם אצלי, גם כשלא יכולתי להרשות לעצמי כלכלית. העיקר שיהיו לידי קרוב כדי להרים אותם. עד היום, גם כשמצבי קשה, אני לא מסוגלת לראות זקן רעב ולא להאכילו. בתקופת האח הגדול, בזמן היעדרותי, העסק נקלע לקשיים נוראים בשל ניהול כושל ומכשיל ומאז הוא רק צובר עוד ועוד חובות. למרות האוכל הטעים והמחירים הזולים, לא הצלחתי בשנתיים האחרונות לשקם אותו. אני עובדת כל השבוע מבוקר עד לילה כדי לנסות לצמצם הוצאות, אבל הבור גדל וגדל. היום, אינני מסוגלת פיזית ונפשית להתמודד עם זה יותר. הגעתי לקצה!!! ברמה כזו, שהוגבלתי בבנק, צ'קים חוזרים כל יום ואני מרגישה אבודה. בשבילי, לבוא ולבקש מכם את עזרתכם, זה רגע קשה ביותר. בחיים שלי לא בקשתי, רק הצעתי. אם כולכם תסייעו לי אפילו רק במאה שקלים, אני אצליח לצאת מהתהום ולייצב את עצמי כדי לחזור ולהעניק לכם בנדיבות כפי שאני עושה כל השנים...
ניתן להפקיד לחשבון, מסעדת פרידה הכט, בנק הפועלים. חשבון מספר, 562536. סניף613. אני מודה לכולכם מראש, גם למי שאין באפשרותו. יום נפלא לכולכם

 ואני אומרת: סוף מעשה במחשבה תחילה. גם אם יעזרו לך ותצאי מהמצב הזה, תזכרי שאת זו שהבאת את עצמך לשם. מקווה שתפיקי לקחים ותדעי להתנהג כמו שצריך בעתיד.

יום שני, 27 במאי 2013

ניקו, אתה עוד שם?


השבוע יצאתי לדייט. היה נהדר. שתינו בירה, אכלנו תאילנדי וחלקנו ברד. יכולתי לראות את עצמי חיה לצידו את משך כל חיי. כמעט ושכחתי מאותו יום נוראי שבו אמרו לי שיש לי סרטן. זה היה בערב יום העצמאות ובמקום לאכול על האש עם המשפחה והחברים, ביליתי את היום בריצה מקופת חולים לחדר מיון, שם ביליתי את הלילה.

הרופא התורן הואיל בטובו לצאת אליי ב2:00 בלילה ולהודיע לי שיש לי סרטן באברי הרבייה. הוא גם אמר לי שיצטרכו לכרות לי אותם, ושלא אוכל להביא ילדים לעולם. כמות הבכי שיצאה ממני באותו רגע הייתה מטורפת. לא יכולתי לשער שאני מחזיקה בתוכי כל כך הרבה דמעות. בכיתי במיון, אחר כך בכיתי במחלקה ועכשיו אני בוכה כמו מפגרת מול המסך. חלומי הגדול ביותר לא יתגשם. לא יהיה לי ניקו קטן.

כשהגעתי לחדר הניתוח שאלו אותי בת כמה אני ואם יש לי ילדים. היובש בפה כמעט ולא נתן לי לדבר. האחות תפסה אותי בזמן שנתנו לי את זריקת ההרדמה. כשהתעוררתי, ידעתי שלעולם לא אהיה מי שהייתי קודם. אני כעת רק מעטפת ללא תוכן, כדור ללא אוויר, ספינה ללא מפרשים. קמתי ביום למחרת וצלעתי בחזרה לדירה שלי.

העניין הוא שמצאתי עבודה חדשה. מצאתי בחור חדש. מצאתי אפילו תחביבים חדשים. אבל מה כל זה שווה אם לא אוכל לאהוב מישהו שיצרתי בכוחות עצמי? מה יהיה תפקידי בעולם אם לא להעביר את הדברים שלמדתי לילדים שלי? אומרים שבן אדם לא באמת נפטר כל עוד חלק ממנו נשאר מאחור. אותו חלק שהיה שלי כעת מונח על שולחן בית החולים, בבדיקה פתולוגית, בניסיון למצוא מה לא היה בסדר אצלי.

כעת מדברים איתי על אכילה נכונה, על הליכות, על בדיקות תקופתיות, על תרופות וזריקות וכל מה שאני חושבת עליו זה שכדי להיות אמא, אבל אמא אמיתית, כל מה שצריך זה לילה אחד של סקס וקונדום אחד קרוע. במצבי הנוכחי זה הרבה יותר מסובך. בטח אצטרך לעבור וועדות אימוץ, שאלות של אנשים חטטנים שינסו להוציא ממני את כל הדברים שכבר אינם קיימים. ואני אהיה שם, מפוחדת, בוכיה, מתפללת, שהחלום לילד לא ילך לאיבוד.

ניקו, אתה עוד שם?